אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְאִילֵּין דְּכָֽתְבִין. אִין סְנָת אִין סְנוּת. תְּנַאי מָמוֹן הוּא וְקִייַמְנוּהָ רַבָּנִן.
Pnei Moshe (non traduit)
ואילין דכתבין וכו'. לא שייך הכא מידי ובפ' אע''פ סוף הל' ח' גרסינן לה בדין מורדת:
אין סנת אין סנות. אלו הכותבין בכתובה ומתנין אם ישנא הוא אותה וימרוד עליה יהיה כך וכך ואם תשנא היא ותמרוד עליו יהיה כך וכך תנאי שבממון הוא וכל תנאי שבממון קיים. ובכתובות בסוגיא דלעיל בפרק הכותב גרסינן הכא ואילין דכתבין אין מיתת דלא בנין וכו' והובא לעיל בהלכה ה' תנאי ממון הוא ותנאו קיים:
הָאוֹמֵר. יִינָֽתְנוּ נְכָסַיי לִפְלוֹנִי. מֵת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי. מֵת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי. הָרִאשׁוֹן רִאשׁוֹן קוֹדֵם. מֵת הַשֵּׁינִי בְחַיֵי רִאשׁוֹן הָרִאשׁוֹן אוֹכֵל פֵּירוֹת. וְאִם מֵת יַחֲזִיר לְיוֹרְשֵׁי הַנּוֹתֵן. מֵת הַשְּׁלִישִי בְחַיֵּי הַשֵּׁינִי הָרִאשׁוֹן אוֹכֵל פֵּירוֹת. וְאִם מֵת יַחֲזִיר לְיוֹרְשֵׁי הַנּוֹתֵן. מֵת הַשֵּׁינִי וְהַשְּׁלִישִׁי בְחַיֵי רִאשׁוֹן הָרִאשׁוֹן אוֹכֵל פֵּירוֹת וְקוֹנֶה קַרְקַע. דִּבְרֵי רִבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אֵין לוֹ אֶלָּא אֲכִילַת פֵּירוֹת בִּלְבַד. חִזְקִיָּה אָמַר. הֲלָכָה כְרִבִּי. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. מוֹדֶה רִבִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹתְנָהּ בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. וְלֹא בְמַתְּנַת בָּרִיא. כְּהָדָא הַהִיא אִיתָא כִּתְבַת נִיכְסָהּ לְחַד בַּר נַשׁ. צִרְכַת וְזִבְנַת לְבַעֲלָהּ. רִבִּי חִייָה בַּר מַדְייָא אַעֵיל עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יַנַּאי. מוֹדֶה רִבִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹתְנָהּ בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. וְלֹא כְמַתְּנַת בָּרִיא הוּא. הָדָא אִיתָא מִכֵּיוָן דְּבַעֲלָהּ זָקוּק מְסַפְּקָא לֵיהּ מְזוֹנֵי. וְלֹא כְמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע הוּא. עַד כְּדוֹן זָקוּק מְסַפְּקָא פִיתָּא וְקִיטְנֵי. דִּילְמָא בֵיעֵי דִּלְמָא תַּרְנוֹגַלִּין. מִמַּה דְתַנֵּי. הָרִאשׁוֹן אוֹכֵל פֵּירוֹת וְקוֹנֶה קַרְקַע. 26b הָדָא אָֽמְרָה. מוֹכֶרֶת אֲפִילוּ לוֹכַל דְּבָרִים מְעוּלִּין. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. תַּנֵּיי תַּמָן. קְבוּרָה בִמְזוֹנוֹת. לֹא הָיָה לָהּ קְבוּרָה. מִן מַה דְתַנֵּי. הָראשׁוֹן אוֹכֵל פֵּירוֹת וְקוֹנֶה קַרְקַע. הָדָא אָֽמְרָה. מוֹכֵר קַרְקַע וְלוֹקֵחַ קְבוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ואילין דכתבי. איידי דקאמר דאין הבעל מחויב לתת לה דברים יתירים שלא הורגלה קאמר ואילין דכתבין וכו' שאם נתחייב בתחלה לתת לה לאכול אפי' דברים מעולין ויקרים התנאי קיים:
אמר ר' יעקב וכו'. הגי' משובשת בכאן וה''ג התם תני תמן קבורה כמזונות כמה דאת אמר תמן מוכר קרקע ולוקח מזונות אף הכא מוכר קרקע ולוקח קבורה. וכלומר דתמן תנינן בפ''ד דכתובות דדין הקבורה כמו דין מזונות וכן הכא בדין הראשון דדמי לאשה וכמו דאמרינן לעיל דמוכר הקרקע למזונות ואפילו לצורך דברים יתירים וכן מוכר הוא לצורך קבורה:
ממה דתני הראשון וכו'. השתא דאמרת דיכול הראשון למכור הקרקע ש''מ דכשלו הוא ויכול למכור לכל צורכיו:
האומר ינתנו נכסי לפלוני וכו'. בתוספתא פ''ח וכתובה האי סוגיא בפ' הכותב הל' א' עם קצת תוספת ביאור:
הראשון ראשון קודם. שכך אמר אם מת הראשון יינתנו לשני מת השני יינתנו לשלישי:
מת השני בחיי הראשון. לא זכה בהן השלישי והראשון אוכל פירות וכשמת יחזרו ליורשי הנותן ודוקא כשאמר אחריו לפלוני ואחריו לפלוני כדמוקי לה בפ' הכותב אבל אם לא אמר ואחריו אין הדין כשהשלישי קיים שלא ינתנו לשלישי אלא הדין הוא דהראשון אוכל פירות עד שימות וכשימות הראשון ינתנו לשלישי ואע''פ שמת השני בחייו:
מת השלישי בחיי שני. כלומר שאף השלישי מת בעוד שהשני חי ומת גם השני והראשון קיים בזה פשוט הוא דמכיון דלא זכה השני דלא זכו לא יורשיו ולא יורשי שלישי אלא שהראשון אוכל פירות וכשימות יחזרו ליורשי הנותן:
הראשון אוכל פירות וקונה קרקע. ומוכר קרקע צ''ל וכן הוא שם ולפי גי' דהכא נמי יש לפרש לשון קנין והיינו שנושא ונותן בה וכלומר דכל זמן שהוא בידו יש לו רשות למכור הקרקע ואע''פ שכתובה לשני אם מכר הראשון מכור:
מת השני והשלישי בחיי הראשון. כלומר וכן הדין אם מת השני מקודם ואח''כ השלישי ועדיין הראשון קיים שלא זכו בהן יורשי שניהם אלא הראשון אוכל פירות ואם מת יחזור ליורשי הנותן:
הדא אמרה מוכר קרקע ולוקח קבורה. ובכתובות גריס לה בתחלה הדא אמרה שאם ביקש הראשון מזבנה ומיכל תרנגולין מזבן. כלומר אפילו לצורך דברים יתירים יכול הוא למכור שדין הראשון ודין האשה שוים הן:
עד כדון. ומשני לה דאפ''ה אשכחן באשה שתוכל ליתן ולמכור לצורכה דעד כאן הבעל זקוק לספק מזונות הראוין לה שאי אפשר לה זולתן כמו פת וקטנית וכיוצא או שמא ביצים ותרנגולין מחויב הוא לתת לה בתמיה דכשהיא רוצה לדברים יתירים ולקנות לה תרנגולין אין בזה חיוב על בעלה והיא צריכה למכור מנכסיה והלכך לא הוי כמתנת שכ''מ:
הדא איתא. והרי האשה זו מכיון דבעלה זקוק להספיק לה מזונות א''כ מה שהיא מוכרת ונותנת אינה אלא לאחר מיתה שהרי בחייה אינה יכולה למכור שהקרקע משועבדת להבעל לפירות וא''ת לצורכה הוא דמוכרת הא נמי ליתא שהרי הבעל מספיק לה מזונות וא''כ לאו כמתנת שכ''מ היא שמאחר שתמות הבעל קודם וכיון דאמרת לר' במתנת שכ''מ אין הראשון יכול ליתן הה''ד באשה כן ואין במתנתה כלום:
אעיל עובדא. הביאו לו המעשה והיה רוצה לפשוט דאין במתנתה שבתחלה כלום דהא לא כן אמר ר' ינאי וכו' ור' יוחנן ס''ל אפילו במתנת בריא לא ועכ''פ כ''ע סבירא ליה דאין הראשון יכול ליתן במתנת שכיב מרע לאחר:
כהדא. עובדא בהאי איתתא דכתבת ניכסה לחד בר נש ואח''כ הוצרכה להוצאת איזה דבר ומכרה לבעלה:
כהדא ההיא איתא. התם בפרק הכותב מדמי לה דין מכר האשה בנכסי מלוג שלה לדין דהכא דכיון דבחייה הבעל אוכל פירות ולא זכה בגוף הקרקע כ''א היא יש לה זכות בגוף הקרקע וכשתמו' הבעל יורשה א''כ האשה הוי כהראשון דהכא לרבי דסבירא ליה דיש לו זכות בגוף הקרקע והבעל כהשני דהכא ופשיט לה התם דכמו דסבירא ליה לרבי דאם מכר הראשון הוי מכר ה''נ באשה הדין כן ובעי עלה למאי דאמר מודה ר' במתנת שכיב מרע וכן הכא כדלקמיה:
ר' יוחנן אמר ולא במתנת בריא. אינו יכול ליתן. דאע''ג דלר' יכול למכור הוא אבל במתנה אין לו ליתן שלא נתן לו הראשון אלא לצרכיו שיהנה בה בלבד:
מודה רבי שאינו נותנה במתנת שכ''מ. אע''ג דאמר הראשון מוכר מודה הוא שאינו יכול ליתן את הקרקע במתנת שכ''מ לפי שאינה אלא לאחר מיתה וכשמת הראשון כבר קדמו השני:
אין לו אלא אכילת פירות בלבד. כל זמן שהוא קיים אבל אין לו למכור הקרקע שיש להשני זכות אחריו:
משנה: הִנִּיחַ בָּנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים אֵין הַגְּדוֹלִים מִתְפַּרְנְסִין עַל הַקְּטַנִּים וְלֹא הַקְּטַנִּים נִיזּוֹנִין עַל הַגְּדוֹלִים אֶלָּא חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. נָֽשְׂאוּ גְדוֹלִים יִשְׂאוּ קְטַנִּים. וְאִם אָֽמְרוּ הַקְּטַנִּים הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאִין כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן אֶלָּא מַה שֶׁנָּתַן לָהֶם אֲבִיהֶם נָתַן. הִנִּיחַ בָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת אֵין הַגְּדוֹלוֹת מִתְפַּרְנְסוֹת עַל הַקְּטַנּוֹת וְלֹא הַקְּטַנּוֹת נִיזּוֹנוֹת עַל הַגְּדוֹלוֹת אֶלָּא חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה. נִישְׂאוּ גְדוֹלוֹת יִשְׂאוּ הַקְּטַנּוֹת. וְאִם אָֽמְרוּ הַקְּטַנּוֹת הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאִים כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן. זֶה חוֹמֶר בַּבָּנוֹת מִבַּבָּנִים שֶׁהַבָּנוֹת נִיזּוֹנוֹת עַל הַבָּנִים וְאֵינָן נִיזּוֹנוֹת עַל הַבָּנוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' הניח. מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים אין הגדולים מתפרנסין בלבוש וכסות מתפוסת הבית כמו שהקטנים מתפרנסין וכן אין הקטנים ניזונין מתפוסת הבית כמו שניזונין הגדולים לפי שפרנסת הגדולים מרובה יותר מפרנסת הקטנים ומזונות הקטנים מרובין הן משל גדולים שאוכלין פעמים רבות ומפזרין לפיכך הקטנים מעכבים על הגדולים מלהתפרנס והגדולים מעכבים הקטנים מליזון אלא חולקין תפוסת הבית בשוה ויתפרנס ויזון כל אחד מחלקו:
נשאו גדולים. ועשו צרכי חופה לאחר מיתת אביהם מתפוסת הבית ישאו גם הקטנים מתפוסת הבית:
אם אמרו וכו'. הרי שנשאו הגדולים בחיי אביהן ואמרו הקטנים לאחר מיתת אביהן הרי אנו נושאין כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להן אלא מה שנתן להן אביהן בחייו נתן:
הניח בנות. ולא בנים:
וזה חומר בבנות מבנים. היכא דבנות יורשות מהיכא דהבנים יורשין ואיכא נמי בנות בהדייהו:
שהבנות ניזונות. מן הבנים בתנאי כתובה ואין בנות קטנות נזונות מן הגדולות דבמקום שאין בנים יורשין אין הבנות אוכלות בתנאי כתובה אלא חולקות בשוה וכל אחת ניזונת משלה:
מתני' מי שמת בזמן שהנכסים מרובין. שיש בהן כדי שיזונו אלו ואלו עד שיבגרו הבנות:
נכסים ממועטין. משיעור זה:
בשביל שאני זכר. וראוי אני לירש בנכסים מרובים הפסדתי בנכסים מועטין בתמיה אלא לא הפסיד ונזון כולנו יחד ואין הלכה כאדמון:
הלכה: הִנִּיחַ בָּנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים כול'. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי זֵירָא. נָֽסְבִין רַבְרְבַייָא מֵאָה גְרָבִין וְאִינּוּן טָבִין עֶשְׂרִים דֵּינָרִין. נָֽסְבִין זְעִירַייָא מֵאָה גְרָבִין דִּינּוּן טָבִין עֲשָׂרָה דֵּינָרִין. אֲמַר לֵיהּ. כְּמַה דִּנְסַבִּין אִילֵּין יִסְבּוֹן אִילֵּין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ר' ירמיה בעא קומי ר' זירא. הא דתנן נשאו הגדולים ישאו הקטנים אם כך הוא דכל אחד ישאו לפי ערכן הראוי להם ואם לקחו הגדולים מאה גרבין חביות של יין וכיוצא בהן והם שוין עשרים דינרין יקחו הקטנים לצרכן מאה גרבין כנגדן שאינן שוין כ''א עשרה דינרין וא''ל לא היא אלא כערך וכפי הסך שלקחו אלו כך יקחו אלו מתפוסת הבית ואחר כן יחלוקו:
הדרן עלך יש נוחלין
גמ' כיני מתניתא הבנות יזונו. כלומר דוקא יזונו קאמר אבל לא יפרנסו והיינו מלבושין וצרכי נישואין:
משנה: מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרוּבִּין הַבָּנִים יִירְשׁוּ וְהַבָּנוֹת יִיזּוֹנוּ. הַנְּכָסִים מְמוּעָטִין הַבָּנוֹת יִיזּוֹנוּ וְהַבָּנִים יִשְׁאֲלוּ עַל הַפְּתָחִים. אַדְמוֹן אוֹמֵר בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר הִפְסַדְתִּי. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדמוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' הניח. מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים אין הגדולים מתפרנסין בלבוש וכסות מתפוסת הבית כמו שהקטנים מתפרנסין וכן אין הקטנים ניזונין מתפוסת הבית כמו שניזונין הגדולים לפי שפרנסת הגדולים מרובה יותר מפרנסת הקטנים ומזונות הקטנים מרובין הן משל גדולים שאוכלין פעמים רבות ומפזרין לפיכך הקטנים מעכבים על הגדולים מלהתפרנס והגדולים מעכבים הקטנים מליזון אלא חולקין תפוסת הבית בשוה ויתפרנס ויזון כל אחד מחלקו:
נשאו גדולים. ועשו צרכי חופה לאחר מיתת אביהם מתפוסת הבית ישאו גם הקטנים מתפוסת הבית:
אם אמרו וכו'. הרי שנשאו הגדולים בחיי אביהן ואמרו הקטנים לאחר מיתת אביהן הרי אנו נושאין כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להן אלא מה שנתן להן אביהן בחייו נתן:
הניח בנות. ולא בנים:
וזה חומר בבנות מבנים. היכא דבנות יורשות מהיכא דהבנים יורשין ואיכא נמי בנות בהדייהו:
שהבנות ניזונות. מן הבנים בתנאי כתובה ואין בנות קטנות נזונות מן הגדולות דבמקום שאין בנים יורשין אין הבנות אוכלות בתנאי כתובה אלא חולקות בשוה וכל אחת ניזונת משלה:
מתני' מי שמת בזמן שהנכסים מרובין. שיש בהן כדי שיזונו אלו ואלו עד שיבגרו הבנות:
נכסים ממועטין. משיעור זה:
בשביל שאני זכר. וראוי אני לירש בנכסים מרובים הפסדתי בנכסים מועטין בתמיה אלא לא הפסיד ונזון כולנו יחד ואין הלכה כאדמון:
הלכה: מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת כול'. כֵּינִי מַתְנִיתָא. הַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ וְהַבָּנִים (יִשְׁאֲלוּ) [יִסְחָרוּ] עַל הַפְּתָחִים.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ר' ירמיה בעא קומי ר' זירא. הא דתנן נשאו הגדולים ישאו הקטנים אם כך הוא דכל אחד ישאו לפי ערכן הראוי להם ואם לקחו הגדולים מאה גרבין חביות של יין וכיוצא בהן והם שוין עשרים דינרין יקחו הקטנים לצרכן מאה גרבין כנגדן שאינן שוין כ''א עשרה דינרין וא''ל לא היא אלא כערך וכפי הסך שלקחו אלו כך יקחו אלו מתפוסת הבית ואחר כן יחלוקו:
הדרן עלך יש נוחלין
גמ' כיני מתניתא הבנות יזונו. כלומר דוקא יזונו קאמר אבל לא יפרנסו והיינו מלבושין וצרכי נישואין:
רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. וְהוּא שֶׁיְּהֵא שָׁם לְאֵילּוּ [וּלְאֵילּוּ] מְזוֹנוֹת שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. שְׁמוּאֵל אָמַר. זוֹ דִבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִבִּי. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים. עַד שֶׁיִּבָּגוּרוּ אוֹ עַד שֶׁיִּנָּֽשְׂאוּ. וְאִית בָּהּ לְקוּלָּא וְאִית בָּהּ לְחוּמְרָא. פְּעָמִים שֶׁסְּמוּכִין לְבֶגֶר וּפְעָמִים שֶׁרְחוֹקוֹת מִן הַבֶּגֶר. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי חִייָה בַּר וָוה. אֵיךְ שָׁמַעְתָּנָהּ מֵרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לוֹן. אֲנָא לָא שִׁמְעֵית מִינֵּיהּ הָדָא מִילְּתָא אֶלָּא מַה דְנָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. הָיָה שָׁם לָאֵילּוּ וְלָאֵילּוּ מָזוֹן י̇ב̇ חוֹדֶשׁ וְנִתְמָעֵטוּ נְכָסִין. אָמַר לֵיהּ. הוֹאִיל וְהִתְחִילוּ בְּהֵיתֵר הִתְחִילוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
והוא שיהא שם לאילו ולאילו מזונות וכו'. אם יש מזון לבנים ולבנות י''ב חדש נקראין נכסים מרובין. וגרסינן להסוגיא בפ' בתרא דכתובות הל' ג':
עד שיבגרו. אין נקראים נכסים מרובים אלא א''כ שיש לאלו ולאלו מזונות עד שיבגרו הבנות וכו' וכדמסיק דאית בה נמי לקולא לגבי היורשין דפעמים שהן סמוכין לבגר קודם שיכלו י''ב חדש:
איך שמעתנה מר' יוחנן. מה ר' יוחנן אומר בדבר זה:
אנא לא שמעית מיניה הדא מילתא. בהדיא אלא דפשטינא לה מהאי דבעא נתן בר אושעיא מיניה ונקט בלישניה י''ב חדש ור' יוחנן השיבו על זה בענינו ש''מ דר' יוחנן ס''ל די''ב חדש נכסים מרובין הן:
היה שם וכו'. בתחלה בשעת מיתת האב היה שם כדי שיעור נכסים מרובים ונתמעטו הנכסים כגון שהוזלו או נתקלקלו מהו וא''ל ר' יוחנן הואיל והתחילו הבנים לירש מהן בהיתר התחילו וזכו בהן ושמעינן מיהת דלר' יוחנן בכדי מזון י''ב חדש לאלו ולאלו נקראים נכסים מרובין דהא התחילו בהיתר קאמר ליה ודין מרובין ונתמעטו חשיב להו:
27a רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. וְהוּא שֶיְּהֵא שָׁם בְּסוֹף מָזוֹן י̇ב̇ חוֹדֶשׁ. וְחָרָנָה אָמַר. אֲפִילוּ מִתְּחִילָּה. לֹא הָיָה שָׁם לָאֵילּוּ וְלָאֵילּוּ מָזוֹן י̇ב̇ חוֹדֶשׁ וְהוֹתִירוּ יֵשׁ שָׁם מָזוֹן לָאֵילּוּ וְלָאֵילּוּ י̇ב̇ חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי אִמִּי בַּבְלַייָא. נִישְׁמִינָהּ מֵהָדָא. אִם עָֽמְדוּ יְתוֹמִין וּמָֽכְרוּ שֶׁלָּהֶן מָֽכְרוּ. כָּל שֶׁכֵּן אִם הוֹתִירוּ יְחַלְּקוּ. הָיָה שָׁם לָאֵילּוּ וְלָאֵילּוּ מָזוֹן י̇ב̇ חוֹדֶשׁ וְאַלְמָנָה לָזוּן. מָהוּ שֶיֹּאמְרוּ בָנִים לַבָּנוֹת. כְּלוּם אֵין לָכֶם אֶלָּא מָזוֹן י̇ב̇ חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי אֶבְדּוּמִי. נִישְׁמִינָהּ מֵהָדָא. אִם אָֽמְרוּ הַיְּתוֹמִים. הֲרֵי אָנוּ מַעֲלִין נִיכְסֵי אָבִינוּ יוֹתֵר דֵּינָר. אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן. רַב חִסְדָּא בָּעֵי. הָיָה שָׁם לָאֵילּוּ וְלָאֵילּוּ מָזוֹן י̇ב̇ חוֹדֶשׁ וְאַלְמָנָה לָזוּן. מָהוּ שֶיֹּאמְרוּ בָנִים לַבָּנוֹת. אֵין לָכֶם אֶלָּא מָזוֹן י̇ב̇ חוֹדֶשׁ. וָדָא דְתֵימַר. וְהוּא שֶׁיְּהֵא שָׁם לָאֵילּוּ וְלָאֵילּוּ מָזוֹן י̇ב̇ חוֹדֶשׁ. חוּץ מִכְּתוּבַּת אִשָּׁה חוּץ מִמְּזוֹנוֹת אַלְמָנָה חוּץ מִפַּרְנָסַת בָּנוֹת חוּץ מִמִּלְוָה בִשְׁטָר חוּץ מִמִּלְוָה בָעֵדִים חוּץ מִקְּבוּרָתָהּ. אַלְמָנָה וּבָנוֹת שְׁתַּיִם שָׁווֹת אַלְמָנָה וּבָנִים שְׁנֵיהֶן שָׁוִין. אֵין אַלְמָנָה דוֹחָה לְבָנוֹת וְלֹא בָנוֹת דוֹחוֹת לָאַלְמָנָה. פְּעָמִים שֶׁאַלְמָנָה דוֹחָה לְבָנוֹת עַל יְדֵי בָנִים. כְּשֵׁם שֶׁהָאַלְמָנָה דוֹחָה לְבָנוֹת עַל יְדֵי בָנִים כָּךְ תִּדְּחֶה אַלְמָנָה לַבָּנִים. אָמַר. רְאוּיָה הִיא לִתְבּוֹעַ וּלְאַבֵּד מְזוֹנוֹתֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
אמרי. היינו טעמא דאינה דוחה את הבנים כשהן לבדן שהרי ראויה היא לתבוע כתובתה ולאבד מזונותיה וכלומר שאין לה יפוי כח כ''כ במזונותיה דאינם אלא מתקנת חכמים כל זמן שאינה תובעת כתובתה ואם תתבע ראויה היא לאבדן וא''כ לא אתיא מזונות אלמנה שהיא מתקנת חכמים ועקרה כח ירושה דאוריי' של הבנים והלכך אינה דוחה את הבנים לבדן אבל כשיש שם אלמנה ובנים ובנות הואיל דבלאו הכי ברשות הבנות הן ואינן באות אלא מכח תקנת חכמים וכשהאלמנה מוציאן מהן אין כאן עקירה לירושה דאורייתא שהרי בלא כך אין הנכסים ברשות הבנים שהן הן יורשין מן התורה:
כשם. ופריך דכשם דאמרינן שהאלמנה דוחה לבנות ע''י בנים כך נימא דתהא אלמנה דוחה לבנים גרידי ואפילו אין כאן בנות דמאי שנא:
פעמים. מצינו שאלמנה דוחה לבנות ע''י בנים. כלומר שדוחה היא לכלן אם יש שם אלמנה ובנים ובנות דוחה הוא אותן ואלמנה קודמת וניזונת מהנכסים ועל ידי כך יתמעטו הנכסים וידחו גם הבנים ושמעינן מהכא דאם יש אלמנה בהדי בנים ובנות דמזונות אלמנה קודמת וממעטת בנכסים:
אין אלמנה דוחה וכו'. כדאמרן:
אלמנה ובנות. ולא היו שם בנים שתים שוות וניזונין בשוה וכן אלמנה ובנים:
חוץ מפרנסת בנות חוץ ממזונות אלמנה. כלומר באלו השתים הוא דמיבעיא לן אם אלו ממעטין בנכסים מרובין. דהתם קאמר בפרנסת בנות דתליא בפלוגתא אם נגבית מן משועבדים או לא. ובמזונות אלמנה פשיט לה מברייתא דלקמיה כדקאמר הכא. וגריס התם נישמעינה מן הדא. ממה דתנינן בברייתא:
ודא דתימר וכו'. גם בכאן הגי' מוטעת ומבולבלת וה''ג בכתובות. ודא דתימר והוא שיש שם לאילו ולאילו מזון שנים עשר חדש חוץ מכתובת אשה חוץ ממלוה בשטר חוץ ממלוה בעדים חוץ מקבורתו. כלומר בכל אלו פשיטא לן דצריך שיהא שיעור נכסים מרובים חוץ מאלו דכתובת אשה וב''ח בין בשטר בין בע''פ קודמין הן וכן צריך שיהא חוץ מדמי הוצאת הקבורה של האב:
היה שם לאילו ולאילו מזון שנים עשר חדש ואלמנה לזון מהו. שתהא מזונות האלמנה ממעטת בנכסים מרובין. והאי שיאמרו בנים וכו' עד שנים עשר חדש לא שייכא הכא ובבעיא הראשונה דלעיל הוא דשייכא ונתחלפו השיטות והוטעו בהעתקת הדפוס דאלמנה לזון הכתוב לעיל הכא הוא דשייך ושיאמרו הבנים וכו' שייך לעיל וכדפרישית ובכתובות הגי' יותר מתוקנת היא:
נישמעינה מהדא. מתני' בפ' מי שהיה נשוי גבי כתובות בנין דכרין דאין נוהגת אלא בשיש שם מותר דינר בנכסים מכדי שתי הכתובות ואם אמרו היתומים הרי אנו מעלין נכסי אבינו ונקח במותר דינר מכדי שוויין כדי שיטלו כתובת אמן אין שומעין להן אלא שמין את הנכסים בב''ד ואם אין שם מותר דינר חולקין בשוה וה''נ אין שומעין להן במה שאומרים אנחנו מעלין את הנכסים והרי לכם מה שמגיע אלא שמין את הנכסים בבית דין ואם אין שם כדי מזון י''ב חדש הרי כולן להבנות:
היו שם לאילו ולאילו וכו'. הגי' מוטעת ונתבלבל' כאן ואגב שיטפה דלקמן דבבעיא השניה גרסינן הכי. ובעיא ראשונה גרסינן בכתובות הכי לא היה שם מזון שנים עשר חדש מהו שיאמרו בנים לבנות טלו את שלכם וצאו. כלומר הרי הדין הוא דהבנות יזונו מהן מהו שיכולין הבנים לומר להן הרי אנו נותנין לכם מעות בכדי שיווי הנכסים ותזונו וטלו את שלכם וצאו מן הנכסים ואנחנו נירש אותן שבעינינו הן שוין הרבה:
כל שכן אם הותירו יחלוקו. כלומר דזכו בה וברשותן הותירו ודין דנכסים מרובים להן ויחלוקו והיינו הבנים נוטלין ירושתן ומשיירין כדי המזונות להבנות:
נישמעינה מהדא. דאמר ר' יוחנן התם אם עמדו היתומין ומכרו בנכסים מועטין שלהן מכרו כלומר מה שמכרו מכרו אלמא דברשותן קיימי הנכסים:
בבלייא נישמעינה מהדא. חסר בכאן הבעיא והש''ס סמיך על הסוגיא דכתובות כדרכו לקצר והתם גריס דרב חסדאי בעי לה לא היה שם מזון י''ב חדש והוקירו הנכסים מהו:
יש שם מזון. כלומר דהוי כמי שיש שם בתחלה מזון לאלו ולאלו י''ב חדש דמה שהותירו ברשות היורשין הותירו וזכו בהן:
והוא שיהא שם בסוף וכו'. כלומר מתחלה ועד סוף צריך שיהא שם כדי שיעור הזה ואחרינא אמר אפי' מתחילה וכו' והותירו כגון שהוקרו הנכסים:
ר' חנינא ור' מנא. פליגי בדין מועטין ונתרבו והכי משמע בסוגיא דכתובות דאלו במרובין ונתמעטו כ''ע לא פליגי דכבר זכו בהן היורשין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source